לרגל חג השבועות אני מבקש לשתף אותך במעט מחשבות אודות עניינו של יום מתן תורה.
חז"ל במסכת שבת פח אומרים כך:
"אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב: "ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו", ברישא עשי, והדר לשמע".
הקדמת נעשה לנשמע נחשבת כסוד א-לוהי שחשיפתו מעוררת תמיהה. אך הדבר איננו ברור שכן כבר אבותינו סיגלו לעצמם ולנו את אמירת "הנני!" כיסוד לחיים ומה בכך שהקדימו בני ישראל נעשה לנשמע?
על הפסוק בפרשת נצבים "לא בשמים היא" אומר המדרש:
"אמר להן משה שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים כבר אני מודיע אתכם לא בשמים היא שלא נשתייר הימנה בשמים."
יתכן שכוונת המדרש לומר שהתורה שבידינו היא נצחית ושלמה שכן לא רק מצוות קיבלנו במעמד הר סיני אלא תורה, תורה שלמה!
תפיסה זו מנוסחת יפה ע"י הרמב"ם בהל' ממרים פרק א: "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן."
ושוב בהל' יסודי התורה פרק ט הלכה א : "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם, ונאמר לא בשמים היא!"
אך כל זה נכון ביחס לרובד המעשי של התורה שאותו קיבלנו לידינו, אך הרובד הנוסף של סודות התורה מצוי בעולמות גבוהים' יותר ואשרי מי שמצליח לחשוף ולהתבונן בהם.
המשנה בפרק שישי של פרקי אבות מתארת את מעלת העוסק בתורה לשמה:
"רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו נקרא ריע אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות משמח את המקום משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות... ומגלין לו רזי תורה ..."
דהיינו – כל מה שנכלל בתחום ה"נעשה" – כבר ניתן לנו' אך ה"נשמע" – עדיין הולך וניתן. הוא גנוז בתורה ועל כך מתפלל דוד המלך, ששבועות הוא יום פטירתו, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. אפשר שגם הבעש"ט מייסד ומחולל תנועת החסידות שפטירתו בשבועות, קשור גם הוא לכך במה שלקח את סודות הקבלה וגילה, השמיע
אותם לכלל ישראל באמצעות תורת החסידות. אך לא רק בחסידות עסקינן אלא גם בחידושי התורה שהולכים וחושפים בפני הלומד עומק, רלוונטיות והבנה מחודשת של המציאות שלפני כן לא היתה ידועה. אם בשל שינויים טכנולוגים, אם בשל השינויים ההסטוריים של מאה השנים האחרונות ואם בשל התפתחויות בתפיסה האנושית ביחס למציאות.
ולעולם קודם הנעשה לנשמע – על האדם ללמוד תורה באופן רציני ויסודי, כפי שמלמד רבי מאיר בפרק קניין תורה, ובעז"ה סופו שגם ישמע. ההבנה שלימוד התורה מאפשר עוד ועוד הבנות תורניות ועוד ועוד נק' מבט חדשות על העולם ועל המציאות, מאפשרת לנו להבין שיום מתן התורה איננו ציון של אירוע היסטורי בלבד, אלא אירוע יומיומי כפי שבא הדבר לידי ביטוי בנוסח הברכה: "ברוך...נותן התורה."