עושה אדם דין לעצמו

כיצד צריך לנהוג אדם שיודע שהדין עמו? מחד, ישנה חשיבות גדולה לאמירתו של בית הדין והיחיד לא יכול לסור ממנה ימין ושמאל. מאידך, אדם שיודע שבית הדין טעו, צריך – ולעיתים אף מחויב – לנהוג לפי הבנתו. יתר על כן, במקרים בהם אדם יודע שחברו חייב לו, הוא יכול לעשות דין לעצמו ולקחת את רכושו בכוח. הרב שבתי רפפורט, ראש המכון הגבוה לתורה בבר אילן, מציע כי ההלכה מדברת כאן על שני שיקולים הלכתיים – שני "צירים" הלכתיים המאונכים זה לזה, דרכם ניתן לבחון כל מקרה לגופו. ב"ציר" היחיד, הצדק של האדם מול אלוקיו, יש רשות לאדם לעשות דין לעצמו, ואילו ב"ציר" החברתי, בו מתקיים המשא ומתן בין בני האדם, השיקול מורכב יותר. קיים גם "ציר" שלישי, "ציר" ציבורי, בו בית הדין כופה את דינו על הכלל. באופן פשוט, אנחנו חסרים ציר זה בימינו. האם המדינה יכולה למלא את מקומו של בית הדין?